בשנות ה-50 של המאה העשרים, הוחל השימוש הרווח בתכשירים אלה, ובהחלט היווה שינוי בתפישת הטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית (RA, Rheumatic Arteritis).
חשיבות תכשירים אלו היא בכך שנטילתם מובילה להפחתה ניכרת בשחיקה ובכרסום של המפרקים השונים המעורבים במחלה. אמנם, השימוש בתרופות אלה אינו מוביל לעצירה מלאה של המחלה, אולם חולים רבים נהנים מבלימה משמעותית בקצב הפגיעה במפרקים. מטבע הדברים, השפעה זו מורגשת גם באמצעות הפחתה ברגישות ובנפיחות של המפרקים השונים וגם בשיפור איכות החיים של המטופלים ובדרגת התפקוד היומיומי שלהם.
לתכשירים אלו יש מספר תכונות משותפות. ראשית, נחוצה סבלנות, פעולתם אינה מיידית אלא דורשת חודש-חודשיים. כדי להקהות את הכאב במפרקים באופן מהיר רצוי לשלב בטיפול גם תכשירים סטרואידים (לא באופן קבוע) וגם תכשירים כנגד כאבים ובכך לגשר על תקופה זו ולהקל על החולה. כשם שנדרש זמן עד אשר תשפיע התרופה כך נחוץ זמן דומה עד אשר השפעתה תפוג, לכך משמעות ניכרת בייחוד כאשר מתפתחות תופעות לוואי (שכלל אינן נדירות) מתרופות אלה. מקובל לחשוב שבאמצעות מנגנונים חיסוניים שונים תרופות אלה מצליחות לשנות את ביטוייה של מערכת החיסון ולהביא לריסונה כך שמערכת החיסון לא תפגע במפרקים. למונח זה שייכות התרופות מתוטרקסאט, ערבה, פלקווניל וסלזופירין.
(נכתב ע"י פרופ' הווארד עמיטל עבור עמותת מפרקים צעירים)

תרופות ביולוגיות הן קבוצת תרופות חדשה יחסית (התרופות הראשונות נוצרו סביב שנות השמונים של המאה העשרים). הגדרת התרופה הביולוגית – היא תרופה שמקורה בגוף חי או, במילים אחרות, זו תרופה אשר עובדת במנגנון "טבעי".
התנאי החשוב לשימוש בתרופה ביולוגית – הוא הבנה ברורה של מנגנוני התפתחות המחלה, במיוחד בהיבט האימונולוגי (ידע שנדרש לרופא המומחה). אם למשל, יודעים שמחלה מסוימת מתפתחת עקב ריכוז יתר או תפקוד יתר של המולקולה הספציפית – אפשר בעזרת טיפולים ביולוגיים לנטרל את אותה המולקולה ועל ידי כך לטפל במחלה. חשוב להדגיש שטיפולים ביולוגיים הם טיפולים כנגד מטרה ספציפית והשפעתן היא נקודתית בלבד, זאת אומרת שהמחקרים והניסויים שהתקיימו בתרופות הביולוגיות מוכוונים לסוג מחלה מסוים וכך גם בקשת חברת התרופות תהיה להתוויות עבור מחלות ספציפיות.
גם לתרופות ביולוגיות עלולות להיות תופעות לוואי, אשר קשורות ברובן לירידה בתפקוד תקין של אותן המולקולות המנוטרלות או לתגובות אלרגיות לתרופה עצמה. בהיבט רחב אומנם, שכיחות של תופעות לוואי של התרופות הביולוגיות לא עולה משמעותית על זאת הנצפית בשימוש בתרופות מסורתיות.
בזכות תרופות אלה, כיום ההתמקדות בעולם היא להגיע להפוגה / רמיסיה ולכל הפחות הגעה למצב פעילות נמוך של המחלה עד כדי הבאת המטופל לשגרת חיים ואיכות חיים טובה.
(נכתב על ידי פרופ' גלב סלובודין)

תרופות אלה פועלות באמצעות הפחתת פעילות אנזים המצוי בגוף האדם ומכונה ג'אנוס (Janus), אשר מעורב בתהליך הדלקתי. באמצעות הפחתת פעילות האנזים, התרופות מסייעות בעיכוב התהליך הדלקתי, עוזרות בהאטת הפגיעה בעצם ובסחוס המפרקים השונים.

תרופות אלו ניתנות לטיפול כמשככי כאבים לאו דווקא רק למחלות ראומטיות. מוכרות לרובנו מכדורים להורדת חום כדוגמת משפחת האיבופרופן (אספירין, אדוויל, נורופן, אדקס, איבופן וכו') שניתן לרכוש את רובם ללא מרשם רפואי בבתי המרקחת / פארם. וכן תרופות מרשם כדוגמת ארקוקסיה, ברקסין ואתופן.
תרופות NSAIDS הן לרוב בעלות יעילות גבוהה מאד בשיכוך הכאבים ולכן כשניתן ליטול אותן במצבים מסוימים של כאב אקוטי או כאב כרוני, הן ישמשו עבורנו אפשרות נוספת לטיפול נקודתי.

תרופה ביולוגית (תרופת מקור) שפותחה ואושרה, מוגנת בפטנט שתוקפו פג לאחר מס' שנים (בדרך כלל בין 17-20 שנה). לקראת סיום תקופת הפטנט, ניתן ליצור תרופה שתיקרא ביוסימילאר, שתהיה זהה, למעשה, לתרופת המקור. יודגש, כי תהליך הייצור של תרופות ביוסימילאר מותנה בביצוע מחקרים קליניים מסודרים המוכיחים את יעילות הביוסימילאר. ללא זאת, לא יינתן להן אישור לשיווק.
תרופת הביוסימילאר מיוצרת באמצעות שיטות טכנולוגיות מתקדמות ועדכניות, תחת בקרה וסטנדרטים גבוהים של איכות, ובמתקני ייצור הנתונים לפיקוח ואכיפה בדומה לתקנים הנהוגים במתקני הייצור של תרופות.
(נלקח מתוך: אתר משרד הבריאות, מהי תרופת ביוסימילאר)

לתרופות ביוסימילאר יש פוטנציאל לייעל ולאפשר חיסכון בעלויות עבור מערכת הבריאות, כמו גם להרחיב את נגישותם של טיפולים ביולוגיים למטופלים.
משרד הבריאות הגדיר נוהל בנושא תרופות ביוסימילאר – נוהל 127.