אהבת אם

אני הולך בדרכי. שומע קול. מה שנשמע תחילה כזעקת חיה, מתברר כבכי תמרורים. אני פונה אנה ואנה, מחפש את מקור הבכי, כשלפתע אני מזהה בור באדמה. אני מתקרב לשפת הבור ורואה בתוכו אישה וילד. הם יושבים חבוקים, האחד בזרועות האחרת.

האישה היא זו שבוכה. נדמה כי כל דמעה שזולגת על לחיה גורמת לילדהּ להזיל דמעה משלו, וכל דמעה שלו מעוררת את האם להזיל אחת משלה. הם בוכים יחד. כנראה בכו זמן רב, משום שכעת הם יושבים בתוך שלולית דמעות שמגיעה עד מותניהם. וממשיכים לבכות.

אני מבקש לעודד אותם. "אולי תצופו למעלה על גבי דמעותיכם ותגיעו אל פתח הבור?" האם מביטה בי וממהרת לאטום את אוזני בנה. זה ממשיך לבכות, והאם שרואה את סבלו, שבה ופורצת בבכי מר.

"איך זה קרה, שנפלתם יחד שניכם לתוך הבור הזה?" אני קורא אליהם שוב מלמעלה. האם נאנחת. "בני איחר לחזור הביתה ויצאתי לחפשו. אלוהים נענה לתפילתי והדריך אותי עד שמצאתי אותו כאן, בתוך הבור. היה לי ברור שהוא זקוק לי לצדו, לכן קפצתי אליו מיד כדי להצילו."

חשבתי לרגע ואז שאלתי: "ובכך שקפצת אליו הצלחת להציל את בנך?" הביטה בי האם בפליאה ואמרה: "עשיתי כל מה שיכולתי. אוהב ואכזר הוא האלוהים." חייכתי אליה באהבה. לפני שעזבתי אותם כדי להמשיך בדרכי, שלשלתי לעברם חבל שהיה שם. נראה כי אותו האלוהים הוא ששלח אותו אליהם מבעוד מועד.

את המשל הזה כתבתי במהלך תקופת הטיפולים הכימותרפיים שעברתי במהלך התמודדות עם סרטן ממנו החלמתי לפני מספר שנים. במשל הזה אני מתאר בעצם את הקושי האדיר של caregiver , ובפרט הורה מלווה. מניסיוני כעובד סוציאלי המלווה חולים ובני משפחה בשנים האחרונות, ובוודאי מתוך ניסיוני האישי כמטופל, אני רואה לא פעם את הקושי האדיר שלהמלווים העיקריים, וכפי שתיארתי במשל הזה, את הפתרון העצוב בו נוקטים בין המשפחה. המטופל, במקרים רבים נמצא ב"בור" כזה או אחר- נמצא בקושי גדול- הן פיזי והן נפשי, עבור בני המשפחה הסיטואציה הזו היא בלתי אפשרית. לראות לאורך זמן את אחד מאהוביך כואב וסובל, ללא יכולת לעזור לו -היא מצב בלתי אפשרי. לכן, כפי שכתבתי במשל, פעמים רבות בני המשפחה קופצים לתוך הבור, בניסיון לחוות ולהיות שם עבור המטופל. בהסתכלות רחבה, הפתרון הזה, במקרים מסוימים, לא רק שהוא לא עוזר למטופל, אלא הוא מקשה עליו לצאת מהבור.

מערכת יחסים בין בני משפחה, ובוודאי בין ילדים להוריהם היא מערכת היחסים המורכבת ביותר שיש לנו כבני אדם. כאשר אחד מבני המשפחה חולה, מערכת היחסים הופכת למורכבת עוד יותר. ילדים שסועדים את הוריהם הזקנים לאחר שאלה התעללו בהם שהיו קטנים. ליווי של חולה לאחר סכסוך משפחתי ונתק בקשר בין הצדדים. לכן מערכת היחסים בתקופת התמודדות
בריאותית משתנה, וגם, פעמים רבות אנחנו שומעים שהקשר התהדק והשתפר בעקבות התמודדות כזו.

כמטופלים, עלינו לזכור שכשאנחנו מתמודדים עם מחלה, גם בני המשפחה שלנו מתמודדים איתה, כל אחד מהם בדרכו שלו, ומהזווית שלו. לאחר שעברתי בהצלחה תהליך מורכב במהלך אשפוז בבית החולים, ביקשתי מהוריי ללכת למסעדה לחגוג, ראיתי את ההקלה שחוו ורציתי לאפשר להם לשמוח ולחגוג זאת.

כמלווים, עלינו לזכור כי אנחנו נמצאים במצב בלתי אפשרי- לראות את אהובינו סובל ולמעשה אין לנו דרך לקחת ממנו את המחלה או הכאב. הפתרון הנכון יהיה תחילה לקבל את העובדה הזו. לאחר מכן נוכל בעיניים פקוחות להסתכל על פתרונות ומענים. כפי שתיארתי במשל- אם האם הייתה מסתכלת סביבה, הייתה רואה חבל סמוך לבור, אך מכיוון שהייתה כה נסערת, מיד
קפצה לבור ולא שמה לב אליו. כמלווים עלינו להחזיק את השפיות, את התקווה, ולהישאר שם למעלה עבור המטופלים ולהציע להם יד או חבל.

ומי יחזיק עבור המלווים את התקווה והשפיות? בדיוק לשם כך נוצרה הקבוצה הזו.